ליבי בצפון הארץ, עם אלפי אלפי האנשים העומדים שם, דחוקים וצפופים וצמוקים נשענים עליו בשעת הדחק. ליבי בציון הקדוש, מקום להבת שלהבת, מקום שבו תפילה עולה מאליה וידי אחים שלובות בו זו בזו ליבי אל מול פני המדורה הבוערת, היוקדת […]

מה ניתן לכתוב, ואיך בכלל נמצא מילים, לרגעים הקשים הללו, הטעונים, העמוסים, לסערת הרגשות, לסערת הזיכרונות, לגעגועים שלא מרפים, לאהבות הישנות. ובכל זאת רציתי, לכתוב כמה שורות – בשביל סבתא, בשביל דודה חווה, בשביל שרשרת הדורות. בשם כל המתכנסים כאן […]

אל סבי וסבתותי שבשטייפץ החרבה, אל הדודים והדודות, אל האילן ששם נגדע, התכנסנו שוב היום, להיזכר בכם, לכאוב לתת לנצח שיבוא, משא כבד על לב  לסחוב. אל סבי וסבתותי האהובים, הרחוקים, דרישת שלום לכם שלוחה מניניכם המתוקים, לא שיערתם מן […]

אתמול בערב, זכיתי ללמוד בחברותא עם סטודנטית אהובה, על מעלת הדיבור הפשוט עם ה'. דיברנו על עומס החיים והסחות הדעת, דיברנו על המתיקות שבלבד מול האינסוף, על הבדידות וההתבודדות, על הכמיהה העמוקה שבנפש פנימה, למילוי שאינו מזויף. ככל שלמדנו ודיברנו, […]

הכנסתני בכוח אל ממלכת הרע בעצמו וציוויתני – על כורחי – להיות שם מלכה. איך מלכה בלב הטינופת? איך מלכה במקום הכיעור והרפש? איך מלכה בדיוטא תחתונה של נפש בהעלם ההעלם? איך מלכה – כשנפשי כלואה במאסר החומר, לכודה בארמון […]

כשבמשתה היין ייגש אלי המלך וישאל – מה שאלתך ומה בקשתך, אני אשתוק. אני אשתוק במבוכה ובלבול. אני אשתוק כי לא אבין איך זכיתי, שהוא בכלל ישים לב לנוכחותי התמהונית לצידו. נסיונות ההתקרבות שלי אליו, ממלא כל עלמין, נראים לי […]

לכבוד פורים קטן שחל היום, אני שולחת כאן משלוח מנות. השיר אמנם נכתב בשנה שעברה, אך הוא מספר את סיפור חיינו המבקש הכרעה ואיזון בין הרוח לגשם, בין התדמית למהות, בין חוץ לפנים, בין העולם הזה לעולם הבא, בין החולף […]

"ואם אמור יאמר העבד: אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני" (שמות כ"א, ה') ובחסידות פירשו :אהבתי את אדוני – את אדון העולםאת אשתי – את התורה הקדושהאת בני – את בני ישראל. אני הולכת בזהירות בין הטיפות,מגלה חצי טפח, […]

כשעוד יום ועוד יום ועוד יוםאני מגרדת את עצמי  מן המיטהקמה בלי טיפת אנרגיה,מרתיחה מים בעיניים עצומות,ובקושי מחייכת אני מבינה שאני בהישרדות. כשתפילה היא מאבק מונוטוני,בלי שמחה, בלי כוונה,ללא חיות. אני נזכרת שזו הישרדות. כשאני על אוטומט,שקועה בעבר או בעתיד […]

"והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" (פרשת שמות) שוב ושוב אני מאמינה לאש הבוערת. שוב ושוב אני בטוחה שהפעם זה אמיתי לגמרי, שאין שום פתח מילוט. אני מביטה באש המשתוללת ברפיון ידיים, בייאוש עמוק, באנחת חידלון תהומית. אני מביטה באש […]