כשעוד יום ועוד יום ועוד יוםאני מגרדת את עצמי  מן המיטהקמה בלי טיפת אנרגיה,מרתיחה מים בעיניים עצומות,ובקושי מחייכת אני מבינה שאני בהישרדות. כשתפילה היא מאבק מונוטוני,בלי שמחה, בלי כוונה,ללא חיות. אני נזכרת שזו הישרדות. כשאני על אוטומט,שקועה בעבר או בעתיד […]

"והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" (פרשת שמות) שוב ושוב אני מאמינה לאש הבוערת. שוב ושוב אני בטוחה שהפעם זה אמיתי לגמרי, שאין שום פתח מילוט. אני מביטה באש המשתוללת ברפיון ידיים, בייאוש עמוק, באנחת חידלון תהומית. אני מביטה באש […]

"אולי זה יעניין אותך", אמרה לי שכנה יקרה והגישה לי דף ובו "קול קורא" – המזמין נשים ונערות דתיות לנסות את כוחן בכתיבת מאמר הגותי בנושא "כח המילה". כשחזרתי הביתה שוטטתי קצת ברשת כדי להבין יותר פרטים וראיתי כי חיבורים […]

ביום שלישי נציין את עשרה בטבת, מה שמאלץ אותי להביט לאפלת הימים בעיניים. חשיכה ירדה לעולם בימים הללו של ח', ט' וי' בטבת – ואפילו אור נרות החנוכה אין בו כדי להאיר אותם לגמרי, הוא רק מאפשר איכשהו לשרוד. ידוע […]

כמה ימים לפני חנוכה, שמעתי שיעור שבלבל אותי, נגע בי עמוק ולא ידעתי לומר לעצמי במה. בדרכי לדירה, עברתי בחדר המחשבים וכתבתי כדי לעבד. השיר הזה הוא מסוג השירים הנדירים שיצאו מתוכי שלימים, בלי שעצרתי שניה לחשוב על מה שאני […]

"ואשר נפשו חייה – יזכה לאור הבוקר" (מתוך זמירות שבת) כמה געגוע וחיפוש יכולה לחוות הנפש בחודשיים. הסטנו את הפרוכת במוצאי שמחת תורה, ואבן נפלה על הלב. עולם החומר התובעני, המחייב, המשכיח פתאום קם והיה. כמה שכבות של תסכול, עטיתי על עצמי […]

אתמול, אחרי שסיימתי לצחוק מכך שנכנסתי לסטטיסטיקה של אנשים שנפצעים בדרך לממ"ד (רצתי להביא את הילד שלי ששיחק בחוץ, וילד מבוהל זרק עלי קורקינט…), ואחרי שכבר חזרנו הביתה (כי לנו אין ממ"ד והתנחלנו בבית של אחותי, כהרגלנו בקודש גם בלי […]

המערב מוכר לי חיים קלים התורה מבקשת חיים של משמעות המערב מבקש להצטלם יפה התורה מחנכת: הצנע לכת המערב מכור להצלחה התורה מכוונת לחיים ולברכה המערב מתייאש התורה מאמינה בנס המערב מקצר, קופץ ישר ליעד, התורה רואה בדרך את המטרה. […]

  "וישב יצחק ויחפר את בארת המים  אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו"   מעייף לעשות את אותן פעולות יומיום אפרוריות בלי שיר חדש בלב מתסכל לפעול בעולם […]

את אחרי החגים אני פותחת בהתנצלות. כל כך הרבה תהליכי עומק עוברת הנפש בתקופת החגים, כל כך הרבה וריאציות של קרבת ה', כל כך הרבה תנועות מול ה' – החיפוש וההמלכה, ההתחטאות והכפרה, ההשענות והתפילה, הדומיה והתהילה, הנענוע והשמחה. ובתוך […]

הילדות הקטנות במסיבת הסידור שרו ברגש את השיר על  אותו נער יתום, רועה צאן, שלא ידע כלום מעבר לאל"ף – בי"ת. יום אחד, ברגע של שברון לב, הוא פנה אל הקדוש-ברוך-הוא ואמר: קח מליבי את האותיות, ועשה מהן אתה את […]

שנה חדשה ריקה הכל פתוח. אני מצטמררת מהידיעה כי ממש עכשיו, מתמלאים ימיה. כל שעה גורלית, כל כוונה היא קריטית, כל הרהור משפיע – מכריע את הכף של שלוש מאות שישים וחמישה הימים הבאים עלינו לטובה. אני נדרכת למשמע הקול הזה של […]

כמו לקבל חיבוק אחרי פחד מתמשך כמו להתקלח לאחר יום ארוך כמו לחלוץ נעליים לאחר מסע מפרך כמו לשתות מים צוננים ביום חמסין כמו לבכות בכי שהיה בפנים עצור כמו להדליק נרות שבת בסיומו של יום שישי לחוץ   ככה זה אלול.   רחמים וחמלה אינסופיים נשפכים עלי, […]

אז הגיע אלול ויש דמעות בעיניים של כמיהה של רצון של ייאוש. אבל למה ייאוש, אני שואלת את עצמי, הרי הכל פתוח, הכל מחכה לך, מזמין אותך בחיבוק הכל מלא אימון וחמלה כל ההזדמנויות פתוחות. אז מה בכל זאת גורם לי להאנח בשקט, אל תוך […]

בבין הזמנים, כשהפארקים החינמיים עמוסי משפחות ומדשאות רחבות ידיים נעשות פתאום צפופות,   בבין הזמנים, כששמורות הטבע, מתמלאות שקיות ביסלי, ואני שומעת לידי מישהו שרוטן על החום   ובדרכים מישהו מתלונן על העומס.   כשאי אפשר לשמוע כלום מקול מצהלות […]

"נמאס לי מספרים יפים על נשים, שנשים יהודיות קוראות", היה כתוב בהודעה שנחתה בתיבת המייל שלי. לפני שהספקתי להבין מה נמאס לה, לטליה שניידר, שעד אותו יום לא הכרתי, היא פרשה בפני את משאלת ליבה: "אני רוצה להוציא בהוצאת הספרים […]

בט"ו באב יצאו בנות ישראל לחולל בכרמים על מנת למצוא את שאהבה נפשן, להקים אתו יחד בית.. אמנם בדורנו (למעט בפסטיבל המחוללות בכרמים), אנחנו לא ממש עושות את הפעולה הפיזית של מחול כרמים ונשיאת עיניים, אך בלבב פנימה זה בדיוק […]

                  מכתב לגננת או למישהו אחר – סדנת כתיבה וירטואלית ישבתי היום לכתוב מכתבים לגננות לסוף השנה. מן הסתם גם את לפעמים צריכה לכתוב למישהו מכתב מן הלב, ומן הסתם לפעמים את […]

מאנה להנחם, אב בקול ענות חלושה הגיע חודש אב. מביא בכנפיו תביעה עמוקה לאבלות. אבל קולו של החופש הגדול, וקול שגרת היומיום משתלטים בקלות רבה על הצער, ההעדר והחיסרון שאני אמורה לחוות בימים אלו. (איך, למען ה'? הן את קול […]

  בזמן השואה, הסתתר סבא זאב הי"ד – סבו של אבי, עם כמה מבני משפחתו במחבוא כלשהו. באחד הימים יצא סבא החוצה (על מנת לשפוך את תכולת הדלי ששימש עבורם כשירותים), והיתה זו הפעם האחרונה בה ראו אותו. עדי ראייה […]

התהליך שעברתי עד שהתנתקתי מהוואטסאפ, היה תהליך ארוך ומתמשך. משהו בפנים קרא לי הרבה זמן להשתחרר מכבלי הקבוצות וההתעדכנות המתמדת, משהו בתוכי רצה קצב אחר של חיים, אבל חזקה מכל אלו היתה התחושה של החיבור, של השליטה שבוואטספ. שלא לדבר […]

  בכל אחד מימי הצום והתענית, ובמיוחד לקראת ימי בין המצרים, אני מוצאת את עצמי באותה מבוכה פנימית של ניסיון עלוב לחוש את האבלות, ו… לא. אמנם אני מבינה בשכל שיש לי סיבות טובות להצטער, אני גם מאמינה באמונה שלימה […]

אי שם, באמצע שנות התיכון העליזות, גיליתי שאין לי מושג באיזו פרשת שבוע אנחנו אוחזים. בראשית ידעתי, וגם בנח עוד עקבתי, אבל בערך בלך לך ווירא כבר הייתי מאבדת את החשבון, עד לשנה הבאה. כשמתחילים  שוב מבראשית. אותו דבר היה […]

אתמול ישבתי עם חברה ופטפטנו, בתור מורות (היא בדיוק יצאה לחופש הגדול. ה20 המקודש, כפי שהיא כינתה אותו בצחוק, ואני ב'הארכת חופשת לידה' אז בכלל באוירה של חופש), השיחה היתה ברוח של סוף שנה, וממילא סיכמה תהליכים שונים שעברו על […]

פוסט חדש לכבוד ג תמוז מסר מהרבי מחב"ד בעוד אחד מן הימים הטובים בלוח השנה החב"די  (ברצינות. אם את טיפוס שאוהב שבירת שיגרה כדאי לך לשקול להיות חסידת חב"ד), ארגנה חברתי לחדר (דאז) התוועדות נשית בחדר האוכל של המכללה בה […]

היום בלילה ראש חודש תמוז. מין חודש כזה שזורק אותי מיד לימי בין המצרים. אוף. מאז שבירכתי את החודש בשבת, אני מוצאת את עצמי באותו קונפליקט – חשוב לי להתייחס אל מהות החודש מיד בתחילתו, להבין את הלך הרוח שלו, […]

אל הארץ המובטחת הדרך אל הארץ המובטחת רצופה במוציאי דיבה מחלישי אמונה מעוררי ספק מלאי רחמים עצמיים   הדרך אל הארץ המובטחת רצופה הסחות דעת ומחשבות מעוותות נוסח: ניתנה ראש ונשובה מצרימה. נו באמת. מרוב שהיה לך שם טוב.   […]

ככל שהתקרב מועד הטסט של בעלי חשתי שמשהו לא בסדר. על פניו עודדתי אותו בכל השלבים, דרבנתי אותו להחליף מורה כשהיה צריך והתחננתי שיתקתק שיעורים כדי להיות אחרי. אבל בפנים בפנים, לא הרגשתי שיצא מזה משהו. כמה ימים לפני ראש […]

בין ארגון הבית ליציאה לעבודה, תוך כדי טיפול בתינוק וכתיבת מייל דחוף מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים. מתוך התיזוז הזה נולד השיר הבא. הוא נכתב בנשימה אחת, כמו מעצמו. כשקראתי אותו שאלתי את עצמי – איך את עושה את […]

כשהחלטתי סופית שאני רוצה להקים בלוג, התחלתי לחפש קצת מידע ברשת, כדי לדייק לעצמי יעדים ודרכי פעולה. באחת ההדרכות אמרה בלוגרית מפורסמת (סלחו לי שאני לא זוכרת את שמה וגם לא את מילותיה המדויקות, אבל זו רוח הדברים): "בלוגר חווה […]

יום הנישואין שלי – עם עצמי   בכל שנה מחדש, אני חוגגת, ביני לבין עצמי את חג ההצלה הפרטי שלי באיסרו חג של חג השבועות.   אני חוגגת ביום הזה את חג החירות  וחג האומץ, את היכולת להקשיב לעצמי ולקחת […]

והערב, השכם והערב ותמיד, נא – בבקשה, עכשיו. את לרבות את כל התורה דברי תורתך בפינו. ובפיות כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם. והערב – בפי ילדינו, הערבים לה, לתורה. את דברי תורתך, בפינו – גם כשפנינו גם כשפינו […]

הוא ספר עוד יום, ועוד יום ועוד אחד. ובכל פעם כזאת הוא בירך: אשר קידשנו במצוותיו. הוא ידע אם היום הוד שבתפארת או מלכות שבחסד, והיה במודעות גמורה לגבי המידות שכעת מתקנים, והוא גם מאד השתדל. ראיתי. ראיתי אותו פוסע […]

ופתאום הגיע ראש חודש. פתאום. כאילו לא חלפו ארבעים וחמישה ימים לעומר   כאילו לא ספרתי יום ועוד יום ועוד יום   אני אלופה בלספור תוך כדי בפיזור דעת בביטוי  שפתיים ריק בריחוק הלב   אלופה בלמלמל מילים שהנפש טרודה […]

בתוך עומס החיים אני משתדלת לעצור לפעמים ולכתוב. לפני מספר שנים התחלתי לשתף אנשים בשירים, בהגיגים בתובנות הכתובות. אלתרתי רשימת תפוצה המורכבת מחברות, מרצות, שכנות ומשפחה – ואיכשהו, בלי להבין איך, הייתי מקבלת דרישות שלום ותגובות מיותר ויותר אנשים שאני […]