דווקא בחלק הזה של "אודות" – הסתבכתי.
אני רוצה לעמוד מולך פשוטה, אמיתית, ולהציג את עצמי.
ואז אני שואלת את עצמי – זה משנה מה למדתי והיכן?
זה משנה אם כבר זכיתי לילדים וכמה?
זה משנה מהם הכישורים שלי ומהם החלומות?

בסופו של דבר את ואני, מהיכן שלא הגענו
ועם כל מה שאספנו לתוכנו בדרך,
מנסות להגיע אל המקום הזה, שבו הלב שקט
שבו הדמעות בעיניים הן דמעות שמחה ושלווה
והודיה גדולה ממלאת את הלב.

בסופו של דבר כולנו
בתהליך ארוך ומתמשך של חיפוש
אחר עצמנו ותפקידנו בעולם הזה, החולף.

מה שרלוונטי זה שאני עושה כרגע צעד קטן וזהיר
לקראת הוצאת עוד חלק שבי אל האור,
ואני מתפללת, באמת מתפללת,
שהצעד הזה שלי,
ישמש עבורך כמקור השראה,
כאלומה של אור,
בדרך המיוחדת שלך.

ובכל זאת, אספר לך מעט על עצמי,
(כדי שנוכל להיות חברות, גם אם מעולם לא נפגשנו).
נולדתי במושב תפרח שבצפון הנגב,
ובו אני גרה עד היום –
למעט תקופת התיכון בה למדתי ברמת גן,
וגרתי בבני ברק
ותקופת הלימודים לתואר הראשון בה גרתי בירושלים.
(ועוד כמה שנים לאחר החתונה בהן גרתי בנתיבות –
אבל זה לא נחשב כי זה כל כך קרוב לתפרחJ).

בעבר הייתי מורה בתיכון, ועבדתי עם נוער בסיכון בבאר שבע,
בשנה האחרונה חישבתי לי מסלול מחדש, עזבתי את העבודות הקודמות
והתחלתי לעשות את מה שאני באמת אוהבת (בקרוב אצלך!:))
.
בבקרים אני עובדת מהבית בכתיבה,
ובערבים כמנחה ב"נפש יהודי" –
ארגון להעמקת הזהות היהודית בקרב סטודנטים ישראלים.
ובנוסף לכך,
מעבירה שיעורי נשים שהם הרבה שיח, והרבה הקשבה,
הרבה תורה והרבה אמת –
דרך פרשת השבוע וענייני דיומא.

אני מעבירה סדנאות כתיבה לנשים ונערות,
וגם מפרסמת מכתבי מידי פעם.

(לאחרונה אפילו זכיתי בפרס מפעל הפיס לכתיבת מאמר הגותי.
זה היה מפתיע ואולי פעם אכתוב על זה פוסט. תזכירי לי אם אשכח…)

ואני גם רעייה ואם, בת ואחות, נכדה, שכנה, גיסה וחברה –
עם כל מה שמשתמע מכל אחד מהתפקידים הללו.

בהצלחה לי, בהצלחה לנו, ואשמח שתבקרי פה הרבה ותספרי לי אם נגעתי בך.