אל החצר הפנימית

לכבוד פורים קטן שחל היום, אני שולחת כאן משלוח מנות. השיר אמנם נכתב בשנה שעברה, אך הוא מספר את סיפור חיינו המבקש הכרעה ואיזון בין הרוח לגשם, בין התדמית למהות, בין חוץ לפנים, בין העולם הזה לעולם הבא, בין החולף [...] להמשך קריאה
0

אלול קורא לי

אז הגיע אלול ויש דמעות בעיניים של כמיהה של רצון של ייאוש. אבל למה ייאוש, אני שואלת את עצמי, הרי הכל פתוח, הכל מחכה לך, מזמין אותך בחיבוק הכל מלא אימון וחמלה כל ההזדמנויות פתוחות. אז מה בכל זאת גורם לי להאנח בשקט, אל תוך [...] להמשך קריאה
0

על הצפיפות והדחיפות ועל קולה של האדמה

בין-הזמנים בבין הזמנים, כשהפארקים החינמיים עמוסי משפחות ומדשאות רחבות ידיים נעשות פתאום צפופות,   בבין הזמנים, כששמורות הטבע, מתמלאות שקיות ביסלי, ואני שומעת לידי מישהו שרוטן על החום   ובדרכים מישהו מתלונן על העומס.   כשאי אפשר לשמוע כלום מקול [...] להמשך קריאה
0

לג בעומר

ליבי בצפון הארץ, עם אלפי אלפי האנשים העומדים שם, דחוקים וצפופים וצמוקים נשענים עליו בשעת הדחק. ליבי בציון הקדוש, מקום להבת שלהבת, מקום שבו תפילה עולה מאליה וידי אחים שלובות בו זו בזו ליבי אל מול פני המדורה הבוערת, היוקדת [...] להמשך קריאה
0

איך זכיתי בפיס בלי למלא כרטיס הגרלה? הפוסט שהתחייבתי לכתוב

"אולי זה יעניין אותך", אמרה לי שכנה יקרה והגישה לי דף ובו "קול קורא" – המזמין נשים ונערות דתיות לנסות את כוחן בכתיבת מאמר הגותי בנושא "כח המילה". כשחזרתי הביתה שוטטתי קצת ברשת כדי להבין יותר פרטים וראיתי כי חיבורים [...] להמשך קריאה
0

הלכת ונעשית יותר רך ושקוף – נפרדת בנשיקה   

  אבא שלי התייתם מאביו כשהיה בחור צעיר, מספר שנים לאחר מכן התחתנה סבתי שתחי' בשנית עם מי שאני הכרתי מיום היוולדי כ"סבא". סבא יקיר היה פרקליט מחוז תל אביב ואמן בציור, איש אשכולות שידע רב לו בכל נושא בעולם, [...] להמשך קריאה
0

והערב נא

  והערב,   השכם והערב ותמיד,   נא –   בבקשה, עכשיו.   את   לרבות את כל התורה   דברי תורתך בפינו.   ובפיות כל עמך בית ישראל   בכל מקום שהם.   והערב – בפי ילדינו,   הערבים [...] להמשך קריאה
0

טבעתי בחול

  הוא סימא את העיניים, בזהבו. חדר אל פי – בחלקלקותו. מילא את כל כולי – ברכותו.   ונשמתי נחנקה.   היא צרחה בכאב, מתחננת. נאבקה בכל כוחותיה. הרגשתיה מפרפרת מנסה להעיפו מעליה. לא יכולה לו.   שמעתי את בכיה שהלך ונחלש. אטמתי את אוזני צוחקת.   [...] להמשך קריאה
0

זיכרון בסלון

אל סבי וסבתותי שבשטייפץ החרבה, אל הדודים והדודות, אל האילן ששם נגדע, התכנסנו שוב היום, להיזכר בכם, לכאוב לתת לנצח שיבוא, משא כבד על לב  לסחוב. אל סבי וסבתותי האהובים, הרחוקים, דרישת שלום לכם שלוחה מניניכם המתוקים, לא שיערתם מן [...] להמשך קריאה
0

קול צופרים, ואזעקה, וזעקה, ודממת מוות

אתמול, אחרי שסיימתי לצחוק מכך שנכנסתי לסטטיסטיקה של אנשים שנפצעים בדרך לממ"ד (רצתי להביא את הילד שלי ששיחק בחוץ, וילד מבוהל זרק עלי קורקינט…), ואחרי שכבר חזרנו הביתה (כי לנו אין ממ"ד והתנחלנו בבית של אחותי, כהרגלנו בקודש גם בלי [...] להמשך קריאה
0

ציפור על עץ החיים

"נמאס לי מספרים יפים על נשים, שנשים יהודיות קוראות", היה כתוב בהודעה שנחתה בתיבת המייל שלי. לפני שהספקתי להבין מה נמאס לה, לטליה שניידר, שעד אותו יום לא הכרתי, היא פרשה בפני את משאלת ליבה:   "אני רוצה להוציא בהוצאת [...] להמשך קריאה
0

ברכה לגננת לסוף שנה

גם את פעם מצאת את עצמך יושבת מול דף ריק וכוססת את קצה העט? אולי התסכול הניע אותך לחפש ברשת ברכה מוכנה, אולי יש לך איזו חברה מוכשרת שעליה הטלת את המשימה, אולי שרבטת בסוף כמה מילים בלתי מחייבות, אולי [...] להמשך קריאה
0

תורת חיים. פוסט לפרשת משפטים       

"ואם אמור יאמר העבד: אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני" (שמות כ"א, ה')   ובחסידות פירשו : אהבתי את אדוני – את אדון העולם את אשתי – את התורה הקדושה את בני – את בני ישראל.   אני הולכת [...] להמשך קריאה
0

למה אנחנו לא מדברים יותר?

אתמול בערב, זכיתי ללמוד בחברותא עם סטודנטית אהובה, על מעלת הדיבור הפשוט עם ה'. דיברנו על עומס החיים והסחות הדעת, דיברנו על המתיקות שבלבד מול האינסוף, על הבדידות וההתבודדות, על הכמיהה העמוקה שבנפש פנימה, למילוי שאינו מזויף. ככל שלמדנו ודיברנו, [...] להמשך קריאה
0

אני מערבבת בין רומנטיקה לנאמנות. על תרבות המערב ואורה של תורה.

על-תרבות-המערב-ואורה-של-תורה המערב מוכר לי חיים קלים התורה מבקשת חיים של משמעות המערב מבקש להצטלם יפה התורה מחנכת: הצנע לכת   המערב מכור להצלחה התורה מכוונת לחיים ולברכה המערב מתייאש התורה מאמינה בנס המערב מקצר, קופץ ישר ליעד, התורה רואה בדרך [...] להמשך קריאה
0

לכבוד החופש הגדול  

אתמול ישבתי עם חברה ופטפטנו, בתור מורות (היא בדיוק יצאה לחופש הגדול. ה20 המקודש, כפי שהיא כינתה אותו בצחוק, ואני ב'הארכת חופשת לידה' אז בכלל באוירה של חופש), השיחה היתה ברוח של סוף שנה, וממילא סיכמה תהליכים שונים שעברו על [...] להמשך קריאה
0

הובקעה העיר – וכמה שזה רלוונטי לגבי. היום.  

בכל אחד מימי הצום והתענית, ובמיוחד לקראת ימי בין המצרים, אני מוצאת את עצמי באותה מבוכה פנימית של ניסיון עלוב לחוש את האבלות, ו… לא. אמנם אני מבינה בשכל שיש לי סיבות טובות להצטער, אני גם מאמינה באמונה שלימה שכל [...] להמשך קריאה
0

להיות אשה – למה קראתי כך לבלוג שלי?

בין ארגון הבית ליציאה לעבודה, תוך כדי טיפול בתינוק וכתיבת מייל דחוף מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים. מתוך התיזוז הזה נולד השיר הבא. הוא נכתב בנשימה אחת, כמו מעצמו. כשקראתי אותו שאלתי את עצמי – איך את עושה את [...] להמשך קריאה
0

קול שופר

בלי שיכולתי להודות בזה, השתעממתי מקול השופר. מנסה הייתי להיאחז במשמעות כלשהי לרגעים הללו, לצקת בהם איזושהי עשייה, ללחוש אילו מילים, ולשווא. אהבתי את התפילות, את הניגונים, את מילות הפיוטים המפייסות, אהבתי את אווירת הקודש המחשמלת שבישיבה, את זוך הלב, [...] להמשך קריאה
0

מאנה להינחם, אב.  

מאנה להנחם, אב   בקול ענות חלושה הגיע חודש אב. מביא בכנפיו תביעה עמוקה לאבלות.   אבל קולו של החופש הגדול, וקול שגרת היומיום משתלטים בקלות רבה על הצער, ההעדר והחיסרון שאני אמורה לחוות בימים אלו. (איך, למען ה'? הן [...] להמשך קריאה
0

להיות מדבר

אני רוצה להיות מדבר לשקף במהותי את האינסוף ברוך הוא להיות בטלה לגמרי לרצונו אני רוצה להיות מדבר המדבר את קול ה' בקול דממה דקה אל מרחבי האינסוף המשתרעים בתוככי נשמת הנצח, אני מבקשת להוריד תורה. המפיחה חיים, נותנת נשמה, [...] להמשך קריאה
0

שנה חדשה

  שנה חדשה ריקה הכל פתוח.   אני מצטמררת מהידיעה כי ממש עכשיו, מתמלאים ימיה.   כל שעה גורלית, כל כוונה היא קריטית, כל הרהור משפיע – מכריע את הכף של שלוש מאות שישים וחמישה הימים הבאים עלינו לטובה.   אני נדרכת [...] להמשך קריאה
0