בין ארגון הבית ליציאה לעבודה, תוך כדי טיפול בתינוק וכתיבת מייל דחוף מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים. מתוך התיזוז הזה נולד השיר הבא.
הוא נכתב בנשימה אחת, כמו מעצמו. כשקראתי אותו שאלתי את עצמי – איך את עושה את זה? ומיד שלחתי הלאה, אל מעגל החברות שהבהירו לי היטב כי כולנו נלחמות באותה חזית.
השיר הזה הוא מקור ההשראה לשם הבלוג שלי – "להיות אשה".
להיות אשה
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
שֶׁל עֲבָדִים
לַכֹּחַ,
עֲבָדִים לַשֵּׂכֶל,
עֲבָדִים לַמֵּכָנִיּוּת.
לִהְיוֹת אִשָּׁה
גְּמִישָׁה
בְּדוֹר נֻקְשֶׁה,
הַמַּאֲלִיל אֶת הַצִּינִיּוּת,
אֶת הַעָרְמָה.
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
שֶׁל תְּלוּשׁ מַשְׂכֹּרֶת
וַאֲסֵפוֹת
שֶׁל מָסָךְ אָטוּם
וְקַר.
בְּדוֹר
שֶׁל הַרְבֵּה מְאֹד מֵידָע
הַרְבֵּה מִדַּי
בְּלִי דַּי.
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
שֶׁל הֶשֵּׂגִים
וְהַצְלָחָה
שֶׁל מִרְדָּף
מְטֹרָף
בֵּין חוּץ לִפְנִים
בֵּין מִשְׁפָּחָה
לְקַרְיֶרָה
בֵּין תֹּאַר
לְטָהֳרָה
בֵּין רֵאָיוֹן
לְהֵרָיוֹן.
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
הַמִּתְכַּחֵשׁ לַחֻלְשָׁה,
הַמּוֹאֵס בְּתַהֲלִיךְ.
לְהִשְׁתַּנּוֹת כָּל הַזְּמַן,
וְעִם הַזְּמַן.
לִרְקֹם בְּתוֹכִי חַיִּים חֲדָשִׁים,
נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת,
לִרְצוֹת אוֹתָן,
לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן,
לִשְׁמֹר אוֹתָן.
וּבוֹ בַּזְּמַן,
לִשְׁמֹר מִבַּחוּץ
עַל אוֹתוֹ מַצָּב סְטָטִי,
קַר מְתַסְכֵּל.
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
שֶׁל סִרְטֵי הוֹלִיווּד,
שֶׁל פִּרְסוֹמוֹת חוּצוֹת,
שֶׁל אֶחָד פְּלוּס אֶחָד.
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר
שֶׁל צְעָקָה וּפְרוֹבוֹקָטִיבִיּוּת
בְּדוֹר שֶׁל
לְלֹא הַפְסָקָה.
וְלִשְׁמֹר בְּכָל הַכֹּחַ
עַל הַחַיִּים
עַל הַפְּנִים
עַל הָרֹךְ
עַל הַחִיּוּךְ
עַל הָאַהֲבָה
עַל הַתְּמִימוּת
עַל הַיֹּפִי
לִשְׁמֹר בְּכָל הַכֹּחַ
עַל הַטָּהֳרָה
עַל הָאֵמוּן
עַל הַטּוֹב
עַל הַזּוּגִיּוּת
וְכָךְ, בִּתְנָאֵי מִּלְחָמָה,
לִבְנוֹת לָךְ בְּתוֹךְ הַכָּאוֹס הַזֶּה,
בַּיִת קָטָן לִשְׁכֹּן בּוֹ.