להתחיל מבראשית

ככלות מלאכת הבריאה כותבת התורה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".
טוב מאד?
והרי אם נתבונן בעולם שסביבנו נוכל לראות את היפך הטוב השולט – כאב וייאוש, צער ובדידות, עצב וחורבן, שקר והבל.
אמנם העולם המקורי שבמרכזו גן העדן היה "טוב מאד" – אך מה לנו ולעולם כזה?
מה באה התורה ללמד אותנו  בכך שסיפרה שאי פעם היה עולם מושלם ואופטימלי, עולם שהוא טוב מאד?
אין זאת אלא כי יש לנו שייכות בטוב מאד הזה.

בפתחו של גן העדן עמדה להט החרב המתהפכת שתפקידה למנוע כניסה אל הגן למי שאינו ראוי.
ככל שנגלה בתוכנו רצון עמוק לחיות בגן עדן,
ככל שנסכים להעז ולוותר על כל אותם מסכים המבדילים ביננו לבין מציאות חיים שכל כולה הסתופפות בצל ה', שכל כולה טוב מאד,
נגלה כי גם החרב לא יכולה לנו, כי להטוטיה לא עושים רושם על מי שחפץ באמת בקדושה.

הגם שגן עדן הגיאוגרפי נלקח מן העולם, תודעת גן העדן קיימת וקוראת לנו לחיות אותה.
איך עושים את זה? מתוך התוהו ובוהו וחושך על פני תהום, לוקחים נשימה עמוקה ומתחילים לברוא את עולמנו מבראשית.

להתחיל מבראשית.
כמה נחמה יש באמירה הזו.
התחלנו באלול, והתחלנו בראש השנה, התחלנו ביום כיפור והתחלנו בסוכות, התחלנו בהושענא רבה והתחלנו שוב בשמחת תורה,
והנה עכשיו כש"החגיגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות, אשמורת ראשונה נושקת לשלישית…"
אנחנו שוב יכולות "לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית[1]".
הראשית הזאת מלמדת לא רק על עצמה, היא מהווה אמירה לכל הימים שיבואו בעקבותיה,
היא מגלה לנו שבכל רגע נתון אפשר להתנער מעפר היומיום, להביט לתוהו ובוהו בעיניים,
להתנתק מההרגלים השואבים ומהמחשבות המחלישות ולהתחיל מבראשית.
אפילו כמה פעמים בשבוע, אפילו מספר פעמים ביום, להתחיל מבראשית ושוב להתחיל מבראשית.

בברכות קריאת שמע אנחנו אומרים: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" –מהרגע בו יצר ה' יתברך את העולם יש מאין,
הוא מהווה ומחייה אותו בכל רגע נתון.
הבריאה הוא לא מצב סטטי הממשיך להתקיים מכוחה של אותה אמירה בראשיתית,
היא מעשה מתחדש ומתלקח בכל יום ובכל עת ובכל שעה.
האמת הבסיסית הזאת יכולה היתה להישמע מיסטית ורעיונית בלבד,
אך היום גם המדע מגלה כי בכל חומר קיימת תנועה של חיים המהווה אותו בכל רגע ורגע.
ואם הדומם והצומח ובעלי החיים כך, על אחת כמה וכמה שאנחנו, כנשים יהודיות, יכולות לבחור להתהוות מחדש. ממש עכשיו.
להתחיל מבראשית -להגדיר את היום והלילה שלנו, את גבולות החושך ואור, הטוב והרע שמקיפים אותנו,
לברוא שמיים צלולים וזכים להביט בהם ולשאוב מהם רוחניות טהורה ומרוממת,
לדאוג למקווי מים חיים גם במקומות הנמוכים של חיינו,
להעשיר את עולמנו בצמחייה ירוקה שתהפוך את כל הפחמן הדו חמצני הרעיל שאנו פולטות לחמצן מחייה וממלא שאפשר לשאוף אל קרבנו,
להצמיח פירות חדשים של יצירה ועשייה, לתלות לנו מאורות לאורם נלך, להיות מאורות בעצמנו,
להמעיט את עצמנו כשצריך, להאיר במלוא העצמה כשאפשר.
אנחנו יכולות לבחור לברוא מחדש את עולם החי שבנו, על כל גווניו, לקרוא לכל בעל חי בשם שיזכיר לי איך אני רוצה לחיות. להתחיל מבראשית זה לברוא מחדש את האדם שבך, את החוה שבך.
ולהסכים לעצמך להתענג על כל מה שבראת ועשית ויצרת ופעלת. לנוח באמת ביום השביעי, לאפשר לעצמך מקום של שבת, של שלימות, של שלום.

שנזכה להתחדש ולהתחדש ולהתחיל מבראשית, להוציא מן הכח אל הפועל את כל מה ששאבנו לתוכנו במהלך הימים הקדושים בהם עברנו, להגשים את כל התפילות, השאיפות והתקוות, ולצעוד עם התורה צעד אחר צעד בכל אשר נפנה.

שבת בראשית שלום

[1] נעמי שמר