לחפור לי בארות
על חפירות ועל מים חיים ולמה יצחק הוא סטרט אפ
אני מערבבת בין רומנטיקה לנאמנות. על תרבות המערב ואורה של תורה.
ברגעים קטנים של אור
מחלחלת ההבנה
שיש פה מאבק
קול צופרים, ואזעקה, וזעקה, ודממת מוות.
הדרך הביתה עמוסה בטנקים
ומשאיות
ורסיסי מתכת
וזכוכית
ורחובות שוממים
חנוכה
הסטנו את הפרוכת
במוצאי שמחת תורה
ואבן נפלה על הלב
טבעתי בחול
היא צרחה בכאב, מתחננת.
נאבקה בכל כוחותיה.
הרגשתיה מפרפרת
מנסה להעיפו מעליה.
לא יכולה לו
צר לי. על המצור בו נצורה נקודת היצירה שבי, ועל עשרה בטבת.
בעשרה בטבת אנו מציינים את המצור שהוטל על ירושלים,
ואני שואלת את עצמי מהו המצור הזה בכלל, ומה הוא אומר לי היום
איך זכיתי בפיס בלי למלא כרטיס הגרלה? הפוסט שהתחייבתי לכתוב
ביום שישי האחרון חגגתי שנה לטקס חלוקת הפרס, ואני מנצלת את ההזדמנות כדי לשתף פה במאמר החשוב
הדרך להנהגת העם הזה, עוברת דרך סנה בוער
רגע לפני שהוא חוזר למצריים, ערוות הארץ, ארץ גילולים וטומאה – מקבל משה רבינו את המסר הזה:
הישרדות
אני נאנחת אל ליבי עמוק
והצעקה הפנימית מבקשת לשתוק
את כאב המוות המתמשך