אל החצר הפנימית

אני מסתובבת בחצר החיצונה
מתחמקת מאחריות
בטענה שלא נקראתי עדיין
פנימה,
אל המלך.
במשתה היין

שיר תפילה נוגע על כוחו של פורים ומשמעות הושטת השרביט לאסתר המלכה ולנו בעת משתה היין מאת מלכו של עולם. הכנה רוחנית לפורים
להיות מלכה

ציוויתני להסתיר, ומנגד לגלות, לשתוק אך לדבר, לראות אך להעלים עין. לעשות, אך להאמין, לפעול בשיקול דעת, אך לזרוק את השכל
למה אנחנו לא מדברים יותר?

והיה הגילוי מרעיש, ומצמרר ומדהים והיו תחושותי מבולבלות ונסערות. נרתעתי מן הבנה העמוקה הזו, הפשוטה והבסיסית הזו, החדשה הזו, אך גם שמחתי בה שמחה טהורה
לג בעומר

בין מיליוני הצלילים שיישמעו היום בהר מירון,
עם צעקת ההמונים
והשירה האדירה,
תעלה גם שוועה אחת קטנה
שלא נשמעת
להיות מדבר

אני מהלכת במדבר הדרומי,פוגשת לבבות צמאים למים אבודים באינסוף הצחיח חופרים בארות נשברים לשווא. אני מבקשת להנחיל תורה חיה, פועמת, רבת גוונים ופנים
קול שופר

השתעממתי מקול השופר. אהבתי את התפילות, את מילות הפיוטים המפייסות, את אווירת הקודש המחשמלת שבישיבה, את טהרת הנשמה –אך קול התקיעות איים עלי
איזה פחד! ומה הקשר בין יום כיפור ללידה?

ככל שמתקרב יום הכיפורים אני מפחדת. איך אצליח לצום ובו זמנית לטפל בילדים? איך אצליח ללקט פירורי גדול מהיום הזה במקום להיות עסוקה במחשבה על פירורי מזון?
להתחיל מבראשית

הגם שגן עדן הגיאוגרפי נלקח מן העולם, תודעת גן העדן קיימת וקוראת לנו לחיות אותה. איך עושים את זה מתוך התוהו ובוהו וחושך על פני תהום ?