"ואם אמור יאמר העבד: אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני"
(שמות כ"א, ה')
ובחסידות פירשו :
אהבתי את אדוני – את אדון העולם
את אשתי – את התורה הקדושה
את בני – את בני ישראל.
אני הולכת בזהירות בין הטיפות,
מגלה חצי טפח, מכסה עשרות,
ממאנת לשקף את רחשי הלב ההומים.
זה נשמע יומרני,
וגם לי לקח זמן להודות בזה,
אפילו ביני לבין עצמי,
אפילו ביני לבינו –
אני מאוהבת.
כשאני מעבירה שיעורים לנשים האמונות על דברי התורה,
אני מגלה בעיניהן את אותו הניצוץ שבעיני –
מאוהבות גם הן.
ולכי תסבירי עכשיו אהבה
למי שלא טעם טעמה מעולם.
לכי תפשטי אותה,
תגשימי אותה,
תשכנעי אנשים להתאהב גם.
צריך אמונה כדי לנסות להכיר אותה
צריך ענווה כדי להתאהב בה
צריך עמל כדי לגלות בה סתרים
אבל ברגע שליבי היה חפץ, דבקתי בה.
ומאז אני מאוהבת.
גבולותיה – יופיה
חוקיה – נחקקים בי, עושים אותי אחרת.
מכילה ורכה יותר,
קשובה ואמתית יותר,
מעמיקה ומהרהרת יותר,
מחוברת.
אותיותיה– צפנים לרוחש בתוכי
מילותיה – תיבות אוצר גנוזות
ובכל מפגש ביננו, יש גילוי
המלווה אותי
לכל מקום אליו אפנה
אני הוגה בה וחושבת עליה
ובאה שוב ושוב כדי קצת להרגיש
את עצמי
דרכה.
ועכשיו, לכי תסבירי אהבה
לכי תשכנעי שזה כדאי
שזה טוב
שזה מנחם
שזה מרגיע.
לכי תסבירי שהיא אור
שהיא חיים
שאין חיים בלעדיה.