לכבוד החופש הגדול

אתמול ישבתי עם חברה ופטפטנו, בתור מורות (היא בדיוק יצאה לחופש הגדול. ה20 המקודש, כפי שהיא כינתה אותו בצחוק, ואני ב'הארכת חופשת לידה' אז בכלל באוירה של חופש), השיחה היתה ברוח של סוף שנה, וממילא סיכמה תהליכים שונים שעברו על שתינו, הבנות חדשות, ושינויים שחלו בנפש פנימה.

על כוס פרישייק וגלידה, תפסו הנושאים הכבדים הללו זווית חדשה, מרעננת. הקושי שהתלווה לכל אחד מן התהליכים הללו הואר באור חדש ונעים. והיה כייף לשחזר גם את רגעי הכאב שהולידו בתוכנו את הטוב העכשווי.

זה הרגיש כמו לשבת על הספה לאחר הדלקת נרות שבת, ולשחזר שבוע מטורף בנימה של סיפוק. רגעי שלימות המטעינים בכוח לשבוע נוסף של עמל, שלאחריו שוב שבת.

בכל ליל שבת מחדש, כשמקדשים על היין, אנחנו אומרים את אותן שלוש מילים: זכר ליציאת מצריים.

המילים הללו שנחוו אצלי תמיד כצבועות בשחור-לבן-אפור עתיק, נצבעו אצלי לאחרונה בצבע עדכני וממלא.

השבת היא אכן זיכרון לאותה יציאת מצריים היסטורית. אז למה לחזור על זה כל שבוע מחדש? הבנו כבר.

החזרתיות על אותן מילים מזכירה לי את אותה יציאת מצריים היסטורית, אבל מוסיפה לה קריאה שאמורה להזכיר לי את מהות השבת העכשווית, וללוות אותי למשך השבוע הבא.

כי רק מכוחה של אותה יציאת מצרים, ניתנה לנו היכולת לצאת ממצריים שלנו.

מכוחה של אותה יציאת מצריים ניתנה לנו האפשרות להשתחרר מאותם מיצרים וכבלים הסוגרים על ליבנו, מונעים מאתנו להיות אנחנו האמיתיים.

השבת היא זכר לכך שיש מושג כזה של יציאה ממצריים,

שהיא אפשרית

שהיא הכי רלוונטית שיש

שהיא מדברת אלי ואלייך ואל כל יהודי באשר הוא.

בשבת קודש אני מתנערת מכבלי החולין (עד כמה שאני זוכה, ושאזכה יותר ויותר), ואותה תנועה של התנערות, של שחרור, מזכירה לי שאני יכולה להמשיך אותה גם אל החול. שאני חייבת לעשות זה.

מעין 'תוספת שבת' שהיא הכרחית למי שמבקש לחיות חיי מנוחה. למי שכוסף אל הנחת.

אות נצחית ביננו ובין ה' שאנחנו ראויים לגאולה מעצם היותנו עם סגולה,

ושהוא, בידו החזקה יכול לגאול אותנו. ועושה זאת למי שמבקש גאולה,

למי שמוכן להיגאל.

וכשאמרתי את זה לחברה שלי אתמול (אכן, חברותי סובלות, בין היתר, גם מחפירות (: ) צחקנו שאני צריכה לכתוב על זה פוסט. אז כתבתי. ותודה לה שהרווחתן בזכותה פוסט.

ובנימה אופטימית זו,

לכבוד החופש הגדול, אני מזכירה לעצמי ולכן על הדרך, שכל רגע הוא חופש גדול, אם רק נרצה.

ולכבוד החופש הגדול אני מזכירה לעצמי, שהעשייה למען החירות, היא היא החירות בעצמה,

ושרק ככה יוצאים ממצריים.