אל הארץ המובטחת
בדרך המורכבת אל הארץ המובטחת
אני רוצה כלב בן יפונה,
איתי לכל אשר אפנה
את מחשבת למות מכאב, ואז הוא נולד
בין אם את מסוג האנשים שהמניע שלהם הוא הימנעות מכאב, ובין את מונעת מרצון לעונג. את חייבת לעצמך את עבודת התמוז
הוא התכופף אלי ואמר: תודה גדולה מאד!
ואז הוא חייך חיוך מואר שאין כמותו בעולם ואמר : תודה רבה מאד!
לכבוד החופש הגדול
השבת היא זכר לכך שיש מושג כזה של יציאה ממצריים,
שהיא אפשרית
אור החיים הקדוש
היום אני חיה את פרשת השבוע כבר ממוצאי שבת, ליבי פועם בקצב שלה, היא מעסיקה אותי במחשבות
הובקעה העיר – וכמה שזה רלוונטי לגבי. היום.
העיר היא עיר ללא הפסקה, אין מנוח בשעות הלילה, התאורה מאירה מבפנים ומבחוץ
התנתקתי מוואטסאפ – אבל זו רק דוגמא
התהליך שעברתי עד שהתנתקתי מהוואטסאפ, היה תהליך ארוך ומתמשך. משהו בפנים קרא לי הרבה זמן להשתחרר מכבלי הקבוצות וההתעדכנות המתמדת, משהו בתוכי רצה קצב אחר של חיים,
נקמה מתוקה מתוקה מתוקה
התחושה הזו של המוות המתערבב בחיים, של דם נוגע בדם, של דממת מוות עם צרחות חיים חדשים, חוזרת אלי היום
מאנה להינחם, אב.
בקול ענות חלושה הגיע חודש אב. מביא בכנפיו תביעה עמוקה לאבלות.