הכנסתני בכוח
אל ממלכת הרע בעצמו
וציוויתני – על כורחי –
להיות שם מלכה.
איך מלכה בלב הטינופת?
איך מלכה במקום הכיעור והרפש?
איך מלכה בדיוטא תחתונה של נפש
בהעלם ההעלם?
איך מלכה –
כשנפשי כלואה במאסר החומר,
לכודה בארמון של חול?
ציוויתני להיות מלכה,
המושכת בעדינות, בחכמה, בחוטים,
המעורבת בפוליטיקה המזוהמת,
היודעת היטב מי נגד מי
מערימה על ערמומיים
ואף מזמינה למשתה כשצריך.
ומנגד –
ציוויתני להיות מלכה
הנקייה מכל רבב,
אמיתית בתכלית האמיתות,
מורמת מעל כל ענייני החומר,
בזה בכל לב להבל וריק,
ומכוונת, בלי פניות, רק אליך –
המלך.
ציוויתני להסתיר,
ומנגד לגלות,
לשתוק אך לדבר,
לראות אך להעלים עין
לעשות, אך להאמין,
לפעול בשיקול דעת, אך לזרוק את השכל.
אני הולכת למענך
על חבל דק,
משפרת את יכולותיי,
מצייתת בתמימות להוראותיך,
מנסה כל כך למלוך.
ודברי המלכות הללו
המצריכים דיוק,
וויתור,
נאמנות
וריכוז מוחלט –
התובעים
רצון
ותפילה
ומאבק,
הלא הם כתובים
על ספר דברי הימים,
על ספר דברי הדמים,
אשר לפני מלכו של עולם.
מטא: ציוויתני להסתיר, ומנגד לגלות, לשתוק אך לדבר, לראות אך להעלים עין. לעשות, אך להאמין, לפעול בשיקול דעת, אך לזרוק את השכל.